תפריט נגישות

רס"ן ירמי כהן ז"ל

ירמי כהן
בן 23 בנפלו
בן בת שבע ומשה
נולד בגבעת שמואל
בכ"א באלול תשל"ג, 18/9/1973
התגורר בכפר סבא
התגייס ב-דצמבר 1991
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 188, גד' 53 פל' ג'
נפל באסון המסוקים בדרך לפעילות מבצעית
בכ"ח בשבט תשנ"ז, 4/2/1997
מקום נפילה: שאר ישוב
באזור הגליל
מקום קבורה: פתח תקוה - סגולה
הותיר: הורים, שתי אחיות - זיו ועדי וחברה - רויטל

קורות חיים

בן בת-שבע ומשה. נולד ביום כ"א באלול תשל"ג (18.9.1973) בגבעת שמואל. אח לזיו ועדי. נקרא ע"ש דודו, שנפל במהלך פעולה צבאית בבקעת הירדן בשנות השבעים. ירמי היה ילד פעלתן ותוסס, שעיניו הכחולות האירו והעידו על סקרנות רבה ופתיחות לעולם. בהיותו בן ארבע עבר עם משפחתו לתל-אביב והחל את לימודיו בבית-הספר היסודי "תל-חי". בהגיעו לכתה ה' עבר עם משפחתו לכפר-סבא ולמד בבית-הספר היסודי "אוסישקין". המשיך לחטיבת הביניים "יגאל אלון" בכפר-סבא.

ירמי, אשר ינק מבית הוריו את אהבת הארץ והאדם, גילה מודעות פוליטית כבר מגיל צעיר והשתתף בעירנות בכל דיון שהתרחש במסגרת שיעורי החברה בבי"ס. בספר הזכרונות של בית-הספר כתבו החברים: "מעשה בירמי כהן, שעיניו הכחולות, שאין כמוהן, בפוליטיקה מתעניין, בויכוחים מצטיין, עוד תהיה לנו איש צבא כהוגן".

בצעירותו הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד". מאחר וחניכי התנועה היו קרובים לדעותיו, פרש כעבור מספר חודשים ועבר לתנועת "השומר הצעיר", שם מצא כר נוח לניהול ויכוחים סוערים בדבר הצורך לשמירה על הנכסים הלאומיים של ארץ-ישראל, בכוונה להשפיע על החברים ולהביא לשינוי גישתם השמאלנית. לפני גיוסו לצה"ל הצטרף לפעילות בתנועת "התחיה", כשהוא קשור לאדמתו, קרוב בליבו למסורת, שומר על מנהגיה ומתייחס בכבוד ובהערכה לדת.

ירמי ניחן בחוש טכני מפותח. למרות תקוות אביו כי ילמד במגמת טכנאים, ירמי בחר ללמוד בבית-הספר הריאלי בחיפה ולהצטרף לפנימיה הצבאית. גילה חריצות והתמדה וסיים את לימודיו בהצטיינות. בפנימיה רכש חברים רבים המעידים על שאיפתו של ירמי למצויינות ועל חלומו לקריירה צבאית. הוא בגר והיה לבחור גבה קומה, זקוף ובוטח, חייכן ומחושב. ספורטאי מוכשר, שבתום לימודיו ועד לגיוס, שיחק בקבוצת הכדורסל של "מכבי" כפר-סבא.

בתחילת חודש דצמבר 1991 התגייס לצה"ל וביקש לשרת בחיל השיריון. לאחר הטירונות עבר קורס מפקדי טנקים. עד מהרה התבלט בכושר המנהיגות, בשאפתנות, במוטיבציה ובטוב לבו, עת סייע לחבריו במסעות ובתרגילים. ירמי זומן, הראשון מבין בני מחזורו, לקורס קצינים, סיים את בה"ד 1 בהצטיינות ואת ההשלמה החיילית וצורף לסגל המדריכים של בית-הספר לקצינים על מנת להדריך. ירמי הדריך שני מחזורים, בסיומם קיבל את סיכת המ"מ המוזהבת. למרות שהתבקש להמשיך מחזור נוסף, סירב, מכיוון שרצה ליישם את ייעודו בצבא. ירמי היה לקצין הראשון מבין חבריו ורק כעבור תשעה חודשים הצטרפו קצינים נוספים.

ירמי היה פרפקציוניסט, גילה חכמת חיים, תבונה רבה, אומץ לב ונכונות למלא משימות קשות. מפקד הגדוד התרשם עמוקות מאופן תפקודו, קידם אותו לתפקיד קצין המבצעים ובהמשך - שלח אותו לקורס מפקדי פלוגה. ירמי סיים את הקורס בפרק זמן קצר ביותר, עוד בהיותו בסדיר, והיה למ"פ הצעיר ביותר בצה"ל. הוטל עליו לפקד על פלוגה בגדוד "סופה". ירמי קיבל את טנק המרכבה החדיש ביותר והופקד להגן על גיזרה קשה, מורכבת ומסוכנת, חודש לאחר שהגיע לגדוד עלה לשרת בלבנון. מערכת היחסים בינו לבין מפקד הגדוד התפתחה בהדרגה ועם הזמן הפכה למערכת של יחסי קרבה, הבנה, אמון והערכה הדדית.

מספר המג"ד: "בשלב תרגילי המחלקות הוא ממש התחיל לפרוח, גיליתי אצלו צדדים חדשים מבחינה מקצועית: ירידה לפרטים, הכנה מסודרת, הכל הלך טיפ-טופ, הוא היה פשוט מצויין".

ירמי היה ידוע בדאגתו הרבה לחייליו ובחוסר נכונותו להתפשר בכל מקום בו היה חשש שנעשה עוול למי מהם. חייליו ידעו להעריך את מפקדם והעריצו אותו.

במהלך שירותו זכה ירמי להכרות עם הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק שסיפר: "פגשתי את ירמי ברמת-הגולן בשני ביקורים שונים באימונים באופן מקרי. בפעם הראשונה בקרתי אצלו בתרגיל פלוגתי. ראיתי אותו מנהל את התרגיל והוא הסביר לי איך הוא מכין את הפלוגה למשימות שלה, כולל המשימות בלבנון. ראיתי אותו ואת הפלוגה פועלים באופן יוצא מהכלל וברמה מקצועית גבוהה. בסוף התרגיל נשא ירמי דברים בפני ובפני הפלוגה וציין עד כמה הוא בוטח בה וראיתי עד כמה החיילים בטחו במ"פ ירמי. כמה שבועות אח"כ ראיתי את ירמי בתרגיל גדודי. ידו הייתה חבושה עקב פציעה. ראיתי אותו עם היד החבושה מנהל את הפלוגה כמו שמפקד פלוגת טנקים מעולה יודע לנהל פלוגה". אלוף פיקוד הצפון, עמירם לוין הוסיף וציין: "בתרגיל הגדודי ניכרה השפעתו של ירמי על הרמה הגבוהה בביצועי הפלוגה".

לדברי המג"ד: "אם הוא היה רוצה להשאר בצבא, המערכת היתה מחבקת אותו וממריאה איתו קדימה". קצין החימוש של החטיבה דיבר על "נועם הליכותיו, הסמכותיות שלו. כשהוא מדבר איתך אתה מרגיש שעומד מולך אדם בעל שיעור קומה".

ירמי היה עתיד לעלות עם חייליו לבופור וכדרכו ביקש ללמוד את הגיזרה על מנת להכשיר את חייליו למשימות הצפויות בלבנון. ירמי לא זכה לחזור ממשימה זו, מסכת חייו נקטעה באסון המסוקים בשאר-ישוב.

בערב יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל למושב שאר-ישוב ושבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם ירמי. בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי "סגולה" בפתח-תקווה. הותיר הורים ושתי אחיות, וחברה - רויטל. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סרן.

מפקד העוצבה ספד לירמי במילים חמות: "לפני שנה קיבלת את פלוגה ג' בעוצבת ברק. עברת את כל שורת התפקידים בגדוד, ממפקד מחלקה, לתפקיד הקמב"ץ, תפקיד המיועד רק למ"מ המצטיין, ובאופן טיבעי המשכת לתפקיד הנכסף של מפקד הפלוגה... בצעת עם פלוגתך משימות רבות וקשות באימונים, בתעסוקות מבצעיות ובשמירת הכוננות בצפון רמת-הגולן. את כל זאת עשית בדרך המיוחדת לך. בעשייתך, הגעת להישגים השמורים רק לשורה הראשונה. כולנו ראינו בך דור המשך לשורת המפקדים הבכירים בעוצבה. אני מפקדך וחייליך מרכינים ראש ומצדיעים לך. שלום לך אחי השריונר".

במכתב הניחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל: "ירמי היה סמל ודוגמה למפקד אהוב על חייליו, בעל יכולת גבוהה, כושר ניהולי ופיקודי, שחייליו ילכו אחריו לכל משימה".

אחד מחייליו כתב: "יש אנשים שנשארים לחיות גם לאחר המוות. אתה, ירמי, אדם כזה. נשארת איתנו, אנו מרגישים אותך, מבלי לראותך, יום יום..."

מ"מ בפלוגתו כתב: "בשבילי ירמי תמיד היה וכך יישאר - דמות להערכה, דמות שאפשר ללמוד ממנה... הוא נתן השראה לכל מעשי בגדוד, כל תפקודי כקצין בגדוד היה בהשוואה אליו... בשבילי הוא היה דמות הקצין האידיאלי, המקצועי, הישר, האמיץ והתקיף ומאידך - דואג לחייליו כמו אב לילדיו".

ידידתו של ירמי, ששירתה כקצינה, כתבה למשפחה: "קרן ממנו אור מיוחד. היה ברור לי שירמי הוא קצין מצטיין - ובכל זאת תמיד היה כה צנוע. שמחתי ללמוד דרכו שבדור שלנו יש עדיין ציונות, אמונה אמיתית ויופי מדהים שכזה. ירמי היה יפה כלפי חוץ, אך מתוכו נבע יופי עמוק עוד יותר - היופי של נפשו הזכה".

חבר אחר כתב: "אתה: חבר, מפקד, מחנך, דמות, מודל לחיקוי על כל רמ"ח איבריך, איננו... רגעים קסומים ידעתי איתך. רגעים של קושי רב, רגעים של אושר, צחוק והשתטות עד אובדן חושים. הכרתיך בראש ובראשונה כאדם, יפה תואר ומראה, חכם מתחשב, עקשן, קשוח, תמיד היית אתה. תמיד עושה את הדברים בצורה הכי טובה שאפיינה רק אותך... דמותך, אופייך, יופייך הפנימי והחיצוני כאחד, התכונות הנדירות הללו שאפיינו אך ורק אותך, יישארו עמי לנצח וילווני תמיד. מדמותך נשאב את הכוח ולאורך נלך בהשקט ובבטחה, בהצנע לכת, כפי שהלכת אתה ועזבת את כולנו".

באחד הטקסים לזכרו של ירמי קם אחד מחייליו וסיפר שבזכותו הוא יודע את מילות שיר התקוה. מאחר וירמי ידע שלא כל חייליו יודעים את מילות השיר, החליט שבכל בוקר בסיום המפקד, ישירו החיילים את התקוה וכך ילמדו כולם את השיר.

לזכרו של ירמי הוקם חדר תדריכים בגדוד, כחלק מעקרונותיו ואמונתו בחשיבות הכשרת והדרכת החיילים והסגל.

בניית אתרים: