תפריט נגישות

סגן דוד דייויד שפר ז"ל

דוד שפר
בן 25 בנפלו
בן רוז ופאול
נולד בחיפה
בכ"ז באדר א' תש"ח, 8/3/1948
התגייס ב-אוגוסט 1966
שרת בסיירת חרוב
נפל בקרב
בכ' בתשרי תשל"ד, 16/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: צומת טרטור לכסיקון
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ה, חלקה: 1, שורה: 2, קבר: 8.
הותיר: אישה, הורים, אחות ושני אחים

קורות חיים

דוד, בן רוז ופאול, נולד ביום כ"ז באדר א' תש"ח (8.3.1948) בחיפה. הוא למד בבית הספר "הריאלי העברי" בחיפה, מתחילת בית הספר היסודי ועד שסיים את לימודיו התיכוניים במגמה הריאלית בפנימייה הצבאית שם. דוד נולד זמן קצר אחרי שמשפחתו עלתה ארצה מאנגליה. מגיל צעיר היה חבר בתנועת "הצופים", בשבט "צופית" בהר הכרמל.

מנעוריו הייתה לו נטייה למסגרת הצבאית ובפנימייה הצטיין במקצועות הצבאיים, בכושר מנהיגות ובכושר הבעה. בזכות אלה נבחר לשאת את נאום הפרידה בשם מחזורו, כשסיים את לימודיו בבית הספר.

דייויד היה ספורטאי מצטיין בכל ענפי הספורט, ובייחוד בריצה למרחקים בינוניים ולמרחקים ארוכים. הוא ייצג את בית הספר "הריאלי" ואת הפנימייה הצבאית בתחרויות ריצה ארציות של בתי ספר וברבות הימים אף השתתף במירוץ "מאגנס" של האוניברסיטה העברית בירושלים.

דוד גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והוצב לחיל האוויר. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה, התקבל לקורס טיס. מאחר שלא סיימו התנדב לצנחנים. לאחר שהשתלם בקורס קציני חיל רגלים הוצב כמפקד מחלקה בגדוד צנחנים. כעבור זמן הועלה לדרגת סגן, נתמנה מפקד מחלקה ואחרי כן סמ"פ בסיירת צנחנים בבקעת הירדן והשתתף עמה בפעולות אבטחה ובמרדפים רבים. כן שירת תקופות אחדות בסיני. כעבור זמן התמנה דייויד לתפקיד פיקודי במפקדת חטיבה ואחרי כן הועבר למפקדת יהודה ושומרון כקצין מבצעים.

לדברי חניכיו, היה דוד קצין קפדן ללא פשרות. הוא הציב בפני חניכיו דרישות חמורות והוכיח להם שביצועם אפשרי, שכן מעולם לא דרש מאחרים מה שלא ביצע בעצמו. במזיגה של קשיחות ורגישות הצליח להפוך צעירים בעלי רקע שונה למשפחה אחת, והוא היה להם כאח בכור וכמדריך, שהכל משתדלים לחקותו. הוא ידע להתקרב לפקודיו והצליח לפלס לו נתיב אל לבו של כל אחד מהם ולמצוא שפה משותפת אף עם המסוגרים שביניהם. כל פקודיו בטחו בו.

את שירותו הסדיר ואת שלוש שנות שירותו בצבא הקבע סיים דייויד כקצין הדרכה במפקדת מחוז לכיש. בתעודת השחרור שלו צוין שהוא "בעל יכולת, מילא את תפקידו במסירות וביעילות, בעל יזמה ועצמאי". מאחר שכושר שמיעתו נפגע בעת ששירת בצבא, שוחרר דייויד משירות מילואים קרבי.

בשנת 1970 נשא דייויד לאישה את חברתו רות ובשנת 1972 החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שכן שאף לתרום בעתיד ממרצו ומכישרונותיו לפעילות פוליטית וחברתית.

הוא אהב את החיים, שפע חיים וחי אותם במלואם. ההספק שלו היה מדהים ותמיד היה אץ רץ כדי להספיק עוד. מטבעו היה אופטימי, חייכני ובעל מזג טוב, אהב בני אדם והבינם ותמיד היה מוכן להטות שכם ולעזור לחבר במצוקה. לדברי חברו נהג לתת בלי לקבל דבר בתמורה. הוא עצמו הסתפק במועט אף על פי שחשב שלאחרים מגיע הכול.

דייויד היה מסור ועקבי, ישר לב, כן ונקי כפיים ותמיד לחם על עקרונותיו. הוא אהב מאוד את הארץ וראה בה את המקלט הבטוח והיחיד לעם ישראל. מאז ומתמיד האמין בכוחם של הרצון וההתמדה לגבור על מה שנחשב כ"בלתי אפשרי" ובמעשיו הוכיח זאת. הוא היה בקי בתחומים רבים ואיש שיחה מרתק.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים חיפש דוד דרך להגיע ליחידה לוחמת. בסופו של דבר הצליח להצטרף ליחידת צנחנים והשתתף עמה בקרבות, תחילה ברמת הגולן ואחרי כן בסיני.

ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בקרב לכיבוש צומת "טרטור-לכסיקון" ליד "החווה הסינית", נפגע הזחל"ם שלו מאש טנקים ודוד נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, בירושלים.

השאיר אחריו אישה, הורים, אחות ושני אחים.

יהי זכרו ברוך.

בניית אתרים: