תפריט נגישות

סגן יובל צוקרמן ז"ל

יובל צוקרמן
בן 21 בנפלו
בן אילנה ושמואל
נולד בעפולה
בי"ט בשבט תשט"ז, 1/2/1956
התגורר בבאר שבע
התגייס ב-נובמבר 1974
שרת בחטיבת הצנחנים
יחידה: גד' 890
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"ג באייר תשל"ז, 10/5/1977
מקום נפילה: בקעת הירדן
באזור בקעת הירדן
מקום קבורה: באר שבע
חלקה: 4, שורה: 3, קבר: 9.
הותיר: הורים ואחות

קורות חיים

בן שמואל ואילנה. נולד ביום י"ט בשבט תשט"ז (1.2.1956) בעפולה. משפחתו עברה להתגורר בבאר שבע ושם סיים את לימודיו בבית הספר היסודי 'דגניה'. כשהיה עליו להחליט באיזו דרך ימשיך, בחר ללמוד בפנימייה הצבאית. הוא התקבל לפנימייה וסיים את לימודיו התיכוניים במגמה החברתית בגמנסיה 'הרצליה' בתל אביב.

תקופת חייו בפנימייה לא היתה מן הקלות. השילוב של לימודים עיוניים ואימונים צבאיים אחריהם היוו סדר יום דחוס ומפרך, וכאשר סיפר מה עובר עליו ניכר שעל אף הקשיים נהנה מן החוויות הרבות יחד עם חבריו, חניכי הפנימייה. יותר מכל נהנה מקורס הצניחה שעבר במסגרת הפנימייה.

אחר נפילתו כתב עליו מפקד הפנימייה: "יובל יכול היה לבטא את עצמו בלימודים הרבה יותר, אך הוא מצא יותר עניין בתחומי הפנימייה והחברה. הוא היה בעל חוש הומור והיתה בו שובבות נעורים שובה לב. בתכונותיו אלו תרם לאווירה טובה בסביבתו, אווירה יוצרת ובונה, אוירה של ערכים וחתירה לשלמות".

כתב עליו מחנכו: "איני יכול לשכוח את פגישתי הראשונה עם יובל. יובל 'נתקע' לו בשולחן הראשון מתחת לאפי. בחנתי אותו ארוכות. שזוף כפחם, רחב כתפיים, כולו שרירים, עיניים בוחנות ועל פניו חיוך מלבב. החיוך הזה השתמר גם כשנקלע למצב קשה כשנזפו בו וגערו עליו. גם היום אני רואה את החיוך הזה. זה היה כאילו מישהו שצריך להגן עליו מכל פגע. יובל אהב מאוד את הכיתה, את החברים ואת האוירה המיוחדת. הרגשתי שהוא 'מתברג' לתוך המערכת הזו כאילו נולד למענה".

מפקד הפנימייה הוסיף וכתב: "כשאני נזכר היום, מרחק של שנים, ביובל, התכונה הראשונה שמצטיירת אצלי היא טוב-לב במובן הרחב ביותר של המילה, אותו חיוך נצחי, אותה רוח טובה, אותה נכונות להושיט יד לעזרה. מאחורי תכונה זו אני נזכר ברצון העז שפיעם בו להתמודד עם אתגרים, בנכונות להתאמץ כדי להגיע אל קו המטרה של כל משימה ואם עלי להצביע על הנער השורשי הישראלי הראוי והחייב לתרום מעבר למקובל בשורות צה"ל יובל הוא בהחלט הדוגמה האופיינית".

כתב עליו חבר מתקופת השירות בצה"ל: "דמותו של יובל שנחרתה בזכרוני, היא של נער שעל פניו תמיד חיוך לבבי ורחב, שביטא טוב-לב ואהבה, אינני יכול לזכור את יובל ולו פעם אחת שהיה בלתי מרוצה או מאוכזב. תמיד היה שמח בחלקו. אופטימי ושופע רצון טוב, תמיד היה מבדח את הסובבים אותו. לכן היו תמיד נאספים סביבו רבים, והללו היו בטוחים שיזכו בקורת רוח, ישאבו עידוד ושמחה מיובל. היה בו עוד דבר בולט ביותר, הלא זו כנותו. יובל היה ישר והגון, לא יכול היה לומר דבר שאינו שלם עמו או שאינו נכון, אלה הדוברים בכנות, לעולם אינם טועים..."

יובל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1974 והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שעבר קורס מ"כים הוצב ליחידה בתפקיד מפקד כיתה. פקודיו אהבו אותו ומפקדיו העריכו את עבודתו ולאחר זמן קצר נשלח לקורס קציני חי"ר. הוא עבר בהצלחה את קורס הקצינים ובסיומו הוענקה לו דרגת סגן-משנה. אחרי כן נשלח ליחידה בה שימש כמפקד מחלקה. בכל אשר הלך היה יובל חבר טוב, קצין יעיל וידיד אמת לחבריו.

ביום כ"ג באייר תשל"ז (10.5.1977) נפל יובל במילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבבאר שבע. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נפילתו הוענקה לו דרגת סגן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "הנכם שייכים למשפחת הצנחנים המפוארת אשר הקריבה קורבנות רבים על מזבח ביטחון העם והמדינה ואני תקווה כי בזכות בנכם ואחיו הצנחנים לא נדע עוד מלחמה. חיילי הגדוד ימשיכו ללכת בדרך שהורה לנו יובל, בדרך ההתנדבות, האומץ וההקרבה".

לזכרם של יובל וחבריו - אמנון הגר ושלמה ליבוביץ - הקימו המשפחות מצפה נוף לא רחוק מקיבוץ מעלה החמישה. בטקס חנוכת המצפה לזכר השלושה אמר מנהל גימנסיה 'הרצליה' ד"ר יוגב: "כאן, אל מול ירושלים הבירה הקדושה, אנו חונכים יד לנשמותיהם הקדושות של בנינו וחניכינו אמנון, יובל ושלמה. זכור נזכור את אמנון בבת-צחוקו, בליצנותו ובטוב-לבו; זכור נזכור את יובל בהבעתו הקוסמת, בחיוכו הטוב ובמבטו המבטיח; זכור נזכור את שלמה בוויכוחיו, בפקחותו ובכשרונותיו... אף אם אמנון, יובל ושלמה לא יהלכו עוד כאן, רוחם תרחף כאן, ותבוא בנפשות הנערים והעלמים המטיילים כאן ותשרה גם עליהם חיוך שובה לב, טוב-לב, טוהר וחן עלומים, וביודענו זאת והרגשנו הקלת-מה ביגוננו כי רב...".

בניית אתרים: