תפריט נגישות

סרן מירון אלתגר ז"ל

מירון אלתגר
בן 22 בנפלו
בן תהלה וזאב
נולד ברמת גן
בט' באב תשי"א, 21/8/1951
התגייס ב-3.11.1970
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 14 גד' 9
נפל בקרב
בי' בתשרי תשל"ד, 6/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: תעלת סואץ
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל, חלקת נעדרים
בעל צל"ש הרמטכ"ל

קורות חיים

מירון, בן תהלה וזאב, נולד ביום ט' באב תשי"א (21.8.1951) ברמת-גן.

ב-30 באוגוסט 1951 כתב העורך הראשי של "ידיעות אחרונות" בטור היומי שלו: "רק שפרינצק חסר כאן כדי לפתוח את ישיבת הכנסת - כך נאמר אתמול בבית-החולים 'רמת-מרפא' ברמת-גן, בטקס שנערך שם עם הכנסתו לבריתו של אברהם אבינו של הרך הנולד מירון, בנו של הסופר הצבאי זאב אלתגר. הרך הנולד נקרא ע"ש ההר הגבוה שבארצנו וע"ש סבו, שהיה חבר נשיאות התאחדות האיכרים. ליד השולחנות הערוכים נכחו חברי כנסת מארבע מפלגות יריבות, ראשי עיריות תל-אביב, רמת-גן ופתח-תקוה, ראשי מוסדות ממלכתיים ציבוריים וצבאיים ומספר רב של עתונאים, אכן, שבת אחים גם יחד".

ב- 11 בינואר 1978 כתב ראש הממשלה מנחם בגין להורים השכולים: "ביקשתי את מזכירי הצבאי תת-אלוף פורן לבדוק באמצעות משלחתנו, הנמצאת עתה בקהיר, את האפשרות לקבל את עזרת השלטונות במצרים במאמץ לאיתור עצמותיו של בנכם, הקדוש מירון היקר, שטרם זכה לבוא לקבר ישראל. הלוואי ואזכה לבשרכם בעניין זה בשורות טובות". ב-4 במאי 1978 כתב שר-הביטחון עזר ויצמן לתהלה וזאב אלתגר: "האמינו לי שהייתי עושה את האפשרי ומעבר לאפשרי בכדי לדעת ולגלות גם לכם היכן נמצא סרן מירון אלתגר? מה קרה לו? וכיצד קרה לו מה שקרה? אין בידינו אלא לבקש מראשי מצרים, שיעמידו לרשותנו כל מידע או שמץ של ידיעה על גורל נעדרינו, ואת זאת אנו עושים השכם והערב. לא ננוח ולא נשקוט עד שנדע מה קרה לגיבורינו. האם נצליח - לעתיד פתרונים".

כך, שנים לאחר מלחמת יום-הכיפורים טרם נודע בבירור גורלו של סרן מירון אלתגר. כך, במשך כ-27 שנה, מאז הכנסו בבריתו של אברהם אבינו - מופיע שמו של מירון בלי הפסק מעל דפי העיתונים בארץ ובחו"ל. כתבות של עורך "ידיעות אחרונות" על טקס ברית-המילה של מירון לעתוני חו"ל. טקס בר-המצווה שלו זכה לפרסום רב, כאשר אורי קיסרי כתב על כך מאמר גדול בעתון "הארץ". בטקס בר-המצווה של מירון השתתפו 67 שגרירים, צירים וקונסולים זרים ובראשם שגרירי ארצות - הברית, ברית - המועצות, אנגליה, הציר התורכי, שגרירים מאפריקה, אסיה, אירופה, שרים, ראשי צה"ל וראשי הציבור.

טקס הענקת צל"ש הרמטכ"ל לאחר מותו פורסם בכל עיתוני ישראל ובכמה מעתוני אנגליה. כיצד קרה ששמו של סרן מירון אלתגר קיבל פרסום כה מגוון בעיתונים? את התשובה אפשר למצוא בדבריו של שר הביטחון לשעבר שמעון פרס, שכתב בספר הביקורים של "בית המפקד" שהוקם על שמו של סרן מירון אלתגר בבית דו-קומתי ואשר בשבעת חדריו מרוכזים עשרות אביזרים ותעודות בעלי ערך לאומי כללי. וכך כתב שמעון פרס: "הכרתי את מירון במצוותיו וראיתיו בצמיחתו - והעם כולו חש בגבורתו. התרגשתי מאוד בביקורי ב"בית-המפקד" על-שם סרן מירון אלתגר, כי בבית זה נאצרו הרבה עומק היסטורי, גבורת יהודים ודמות נחצבת של בן על רקע של עצב עמוק וגבורה. זהו בית אוצר רוח והוד, ודמות, וצער ותקווה. מירון התמיר ומירון הנישא נפגשו כך במולדת של כאב וגדולה".

באחד מחדרי "בית המפקד", בולטים שני מכתבים שנכתבו אישית ע"י שני נשיאיה של ישראל. פרופסור אפרים קציר כתב: "קראתי בהתרגשות את אסופת שיריך "קינתו של אב שכול", מר אלתגר הנכבד, תודות לגבורתם של בנינו היקרים, ובתוכם בנך האהוב מירון, ולמסירות נפשם של האבות והאמהות השכולים עלה בידנו להדוף את האויב, לסכל מזימותיו ולהבטיח את המשך הבניין והיצירה במדינת-ישראל החופשית - ותהא זו נחמתך".

הנשיא יצחק נבון כתב: "ביקשתי את כל החומר הקשור לטרגדיה שפקדה את ביתך. קראתי ועיינתי בכל פרטי החקירה הקשורה בהעדרו של מירון. מדי פעם אני קורא בשיריך ומתפעם מחדש מעוצמת הביטוי ועומק הרגש הממלאים אותם, ואין פלא בדבר..."

המוזיאון ע"ש מירון מבוסס על קטע משירו של שאול טשרניחובסקי: "האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה", ואכן, בגן הבית צומחים שמונה סוגי שיחים שהובאו למקום מהר מירון ולידם אבנים מיוחדות שנלקטו מההר. בחדר שהיה חדרו של מירון, מתנוססות שש תמונות של כל ששת ראשי-הממשלות בישראל - מאז הקמת המדינה, ומכתביהם האישיים למשפחת אלתגר בהקשר למלחמות ישראל, ובעיקר מלחמת יום-הכיפורים, בשילוב עם התפתחות המדינה. כמפקד פלוגה (בפועל) בשריון, שימש סרן מירון אלתגר דוגמא לאומץ-לב.

וכך נכתב בצל"ש הרמטכ"ל שהוענק לו לאחר שנואשו לפענח את סוד נפילתו: "ביום 6 באוקטובר 1973 שימש סרן מירון אלתגר ז"ל כמ"פ טנקים. בהובילו מחלקת טנקים באזור שמצפון לקנטרה, חש לעזרת כוח שנפגע וכדי לסייע למעוזים המותקפים. במהלך התנועה נפגע הטנק השני שנע עמו. למרות שהטנק של סרן מירון אלתגר נותר יחידי, המשיך סרן מירון אלתגר בתנועה לעבר הכוח הפגוע - עד שנפגע. במעשה זה גילה סרן מירון אלתגר ז"ל אומץ לב ודבקות במשימה ואחוות לוחמים".

מרדכי גור, רב-אלוף ראש המטה הכללי. תשע שנים קודם לכן לפני התחלת לימודיו ב"ריאלי" בחיפה ובפנימיה הצבאית, חגג מירון את טקס בר-המצוה שלו, שקיבל פרסום רב בכלי התקשורת בארץ, באנגליה ובארצות הברית. וכך התפרסם הסיפור - בגוונים שונים- בכל עיתוני הארץ. (הטקסט הר"ב הוא מ"ידיעות אחרונות"): "כל גדולי המדינה, שרים, סגני שרים, חברי כנסת, מפקדי צבא ומשטרה וכל הדיפלומטים הבכירים ואישי ציבור התאספו לחגיגת בר-המצווה שנערכה ברמת-גן. חתן המצווה הוא מירון אלתגר, בנו של עורך הירחון האנגלי "דיפלומט" ודובר עירית רמת-גן. עפ"י הסכמת רבני המקום הודלקו באולם 14 נרות, כשאישי ציבור מפורסמים מוזמנים להדליק כל אחד ורעייתו נר אחד לכבודו של מירון. התרגשות רבה קמה בקרב מאות המוזמנים כאשר לדוכן עלה השגריר הסוביטי מר דימטרי צובאחין כדי להדליק נר והיה זה דוקא נר כחול לבן". בדרשתו בפני שרי הממשלה, השגרירים וכל האישים מהארץ ומחו"ל אמר מירון (בסיום דבריו): "באותה פרשה שנפל בגורלי לקרוא אותה הבוקר ישנו פסוק נוסף, האומר: 'ובבוא משה לפני ה' לדבר אתו - יסיר את המסווה'. הפירוש ששמעתי בהקשר לזה מאבא שלי הוא: 'כאשר אדם עומד לפני אלוהיו כלומר כאשר עומד אדם לפני הכרעה מצפונית, הריהו חייב להסיר את המסווה ולומר: 'עבד אנכי לעם ה" הווה אומר: המצפון העליון שלי הוא - נאמנות לעם ישראל. במעמד מכובד זה - בנוכחות שרי הממשלה ושגרירי אומות העולם מבטיח אני לכם, הורים יקרים ואורחים נכבדים, לשמור על עיקרון זה בכל מהלך חיי". על הכריכה של ספר תנ"ך מהודר שהביא שמעון פרס למירון כתב שר הביטחון לשעבר: "למירון אלתגר בהגיעך למצוות - ששום פסגה לא תגבה לך ושום אתגר לא יגדל לדרכך". הדברים השפיעו על מירון והוא התגייס לפנימייה הצבאית. בגליון המחזור ה-16 של הפנימייה הצבאית נכתב בין השאר על מירון בשנת 1968: "מן הגדולים שבמחנה. שחקן כדורגל וכדורסל מפתיע. אוהב להילחם באמצעים בלתי קונבנציונליים. עד היום מעלה בנו פחד הזיכרון על מלחמתו באוטובוס בדרך לחברון. אוהד השריון מתחילת הפנימייה ולא לשוא נקרא בפי חבריו - פטון". (ע"ש הגנרל האמריקאי - ועל הטנק שבידי ישראל). סיפורו "העישון" זכה בפרס הפנימייה ופורסם בין החיבורים המצטיינים. כן כתב ב"ידיעות רמת-גן". בצה"ל סיים ארבעה קורסים בשריון בהצלחה ניכרת וזכה בגיל 21 לשמש כסגן מפקד פלוגת "פטונים", בגדוד שריון הידוע לתפארת. גדוד שלחם רבות. בספר הביקורים ב"בית המפקד" ע"ש סרן מירון אלתגר כתב אלוף דני מט: "לשם מה המדינה? - למען קיום העם והארץ. קיום העם אפשרי כשיש בנים כאלה המוכנים להשליך נפשם מנגד. בביקורך ב'בית המפקד' ע"ש סרן מירון אלתגר חש אתה את החוב אשר כולנו חייבים לאלה אשר הקריבו את נפשם יהא זה מקדש מעט".

מפקד האוגדה ב.ה. כתב בספר הביקורים: "הביקור ב'בית המפקד' ע"ש סרן מירון אלתגר הוא אחד הביקורים המרגשים ביותר שהתנסיתי בהם, בשל העוצמה היוקדת של אהבת-הורים לבנם - אחד המפקדים המצטיינים, שחונך ברוח אהבת ציון וישראל. 'בית המפקד' הוא מונומנט שראוי לבקר בו ולשאוב עידוד. כאן ישנה הרגשה שהעם זכה לבנים שראוי, כי זכרם יהיה לנצח ובערכיהם יחונכו הדורות הבאים שלנו". פרופסור (אלוף משנה מיל.) יהודה וואלך כתב בין השאר בספר הביקורים: "בבקרך ב'בית המפקד' ע"ש סרן מירון אלתגר, אינך חש צורך לנחם - אלא אתה הוא המנוחם - - - ".

מירון חונך בבית אוהב ישראל, בית אשר אצל סבו ביקרו פרופסור יוסף קלוזנר והרב נתן מיליקובסקי (סבו של סגן אלוף יוני נתניהו ז"ל). אבי סבו של מירון, ראובן מוסקובסקי, היה המורה הראשון לעברית בלטביה, ודודנו - המספר המפורסם מריאן ז'יד. באחד משיריו של האב השכול שראו אור ב"מעריב" נכתב: "אלו היית עכשו לידי / עם דרגת הסרנים אשר על כתפיך / כאות לגבורה ובטוי לאפסי-לבטיך / כפי שנהוג בין רב חבריך / מה הייתי עושה וכיצד? - בשמים עדי / כי הייתי נוסק, / צוחק ונושק..." מפקד הגדוד אלוף משנה י.ת. כתב: "נוהג אני למלא הבטחות, ובכן ועדת- העיטורים הראשונית סיימה תפקידה. אך ישנה ועדה כללית שממשיכה לתפקד. הועדה סיכמה בהתאם להמלצותינו אך לא הגדירה אותן בשלב הנוכחי כעיטור, אלא כציון לשבח מטעם הרמטכ"ל, כי אחד הלבטים הגדולים של הועדה הוא, שלמעשה איננו יודעים בבירור מה קרה עד עצם היום הזה למירון יקירכם". באחד משיריו של האב - "העורף" - נכתב: "כי אדם איננו אלא התבנית של נוף וסלע / וגבורות העם בקלע מול גלית, מול צבא-אשור, / צבא-יון ואספסינוס / עמהן מאז קשור / כל יהודי של יום כיפור - " /. סרן מירון השתלב לנצח עם תבנית נוף הסלעים של הר מירון. הר ואדם - גיאו-היסטוריה ונפשו של גיבור התאחדו יחדו ל"קרקע ארץ קטנה" - ארץ ישראל.

מירון גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום קורס מקצועות בבית הספר לשריון נשלח לקורס מפקדי טנקים ואחרי כן השלים קורס קצינים וקורס קציני שריון. כמפקד צעיר בחיל השריון נשלח לגדוד שריון מפורסם בחזית סיני ושימש שם בתפקידי פיקוד שונים. הוא היה קצין ומפקד למופת, מסור לתפקידו, אחראי ונאמן לאנשיו.

בחוות הדעת עליו כתבו: "קצין מסור ואחראי, בעל יוזמה ודאגה לאנשיו, הגון ובעל יומרות, משתדל, מסור ועושה עבודה טובה ויסודית.

בניית אתרים: