תפריט נגישות

סגן מיכאל מייק גולדמן ז"ל

מיכאל גולדמן
בן 21 בנפלו
בן נעמי וחיים
נולד בדרום אפריקה
בכ' באלול תשי"ב, 10/9/1952
התגייס ב-17.11.1970
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 460, גד' 198
נפל בקרב
בי"א בתשרי תשל"ד, 7/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מעוז מפרקת
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קיבוץ כנרת
הותיר: אם, שלוש אחיות - ליאורה, דותי ודולי, ושני אחים - בני ואלון
בעל עיטור העוז

קורות חיים

מיכאל, בן נעמי וחיים (היימן) ז"ל, מאנשי מח"ל שחזרו והשתקעו בארץ, נולד ביום כ' באלול תשי"ב (10.9.1952) בעיר פורט-אליזבט שבדרום-אפריקה.

הוא עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1953 ולמד בבית הספר היסודי-ממלכתי ד' בטבריה ואחרי-כן סיים את לימודיו בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. הוא היה תלמיד מצטיין וכבר משחר-ילדותו התרשם מסיפורי מורשת הגבורה והמסירות של העם היהודי בתפוצות ובארצו. גם השראה וגם דוגמה בתחום זה מצא בביתו ואצל אביו הרופא, אשר בגלל רוח-התנדבות נטש את היתרונות המקצועיים שנצבו לפניו בעיר ועבר לגליל כי הבין, אחרי שיחה עם מנכ"ל משרד הבריאות, כי בספון אין מחלקה אורטופדית כלל, ואז החליט לעבור לגליל ולבנות מחלקה אורטופדית ראשונה כדי לסייע כרופא מנתח לחיילים ולאזרחים כאחד, כבר מימי בית-הספר היסודי חתר מיכאל להגשמת משאת-נפשו ואכן נתקבל לפנימייה הצבאית וסיים כאחד החניכים המצטיינים.

הוא היה חובב-טיולים ובכל שעה של פנאי תר לאורכה ולרוחבה את הארץ, שאהב מאוד את מרחביה והכירם היטב. הוא היה רציני ביחסו לחיים, אך עם זאת הצטיין בחוש הומור והיה עליז ושובב, מטבעו היה שמח בחלקו, ענו ונועז גם יחד, בעל מצפון וטוב-לב. תמיד מוכן היה לעזור לזולת ונהג כבן נאמן ומסור להוריו ודואג למשפחתו. לאחר שנפטר אביו עזר בכל לאחיו ואחיותיו הצעירים. הוא היה חברותי ופעיל בקרב אחיו ומכריו, שרחשו לו אהדה רבה וכינוהו בשם חיבה "מייק".

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים נסע לחו"ל לטיול. אך געגועיו לארץ גברו ובשובו אמר כי שום מקסמים של ארצות-חוץ לא ישוו ליופיה של ארץ ישראל.

מיכאל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970 והתנדב לחיל-השריון. מפאת בעיית אסטמה נבצר ממנו להתנדב לחיל הצנחנים ובתחילה נאלץ לשרת בחיל המודיעין. אך הוא לא ויתר על השירות ביחידה קרבית ולאחר שעשה מאמצים רבים לשיפור כושרו הגופני, עבר הסבה ונתקבל לחיל השריון. לאחר שהשתלם בקורסים במקצועות-הטנק, וכן בקורס-צניחה, נשלח לקורס-קצינים וסיים כחניך מצטיין ואחרי-כן השלים גם קורס קציני שריון. לאחר הקורס הוצב בבית-הספר לשריון בתפקידי הדרכה והוענקה לו דרגת סג"מ. הוא היה קצין בעל מרץ ונכונות רבה, ולדברי מפקדו היה בקי בתחומי-מקצועו, נוח לעבודה, אהוד על הכל ומבצע כל משימה שהוטלה עליו באופן מושלם.

במלחמת יום הכיפורים השתתף מיכאל בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) לחם מיכאל כמפקד-מחלקת טנקים באזור מעוז "מפרקת" על גדות תעלת סואץ, בניסיון לבלום את צליחת הכוחות המצריים וחדירתם למעוז. פעמיים נכנס למעוז כדי ליצור קשר עם אנשיו ולפנות את הפצועים, על-אף שכבר היה מכותר על-ידי האויב, שחייליו חדרו לחפירות-הקשר. בנסיונו השלישי להיכנס למעוז, נפגע מיכאל ונהרג.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ כנרת.

השאיר אחריו אם, אחים ואחיות.

לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן והוענק לו עיטור העוז על גילוי אומץ לב, אחוות לוחמים ודבקות במשימה. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "לשם ביצוע המשימה שנטל על עצמו, נע מייק במהירות ולמרות החשכה והשטח הלא-מוכר נכנס למעוז וביצע את משימתו באופן מושלם, תוך גילוי אומץ-לב, ידע מקצועי מעולה ושליטה טובה במחלקתו. הכל - תוך שלווה ושקט נפשיים. גם כאשר נפגע הטנק שלו והוא לכאורה סיים את תפקידו - רץ מייק לחפש טנק אחר ובו נכנס בחזרה אל המעוז הנצור. נזכור את מייק עם חיוכו, טוב-לבו, כושר-עבודתו הנפלא ואומץ-לבו. לאור דמותו נחנך את קצינינו בעתיד". אמו תרמה לזכרו תרומה כחלק במימון לוח-הנצחה משותף בבית-הספר הממלכתי ד' בטבריה, לזכר תלמידיו שנפלו במערכה.

בניית אתרים: