תפריט נגישות

סגן יואב הרשושנים ז"ל

יואב הרשושנים
בן 21 בנפלו
בן נורית ושילה
נולד בפתח תקוה
בי"ג באלול תשל"ב, 23/8/1972
התגורר באלקנה
התגייס ב-אוקטובר 1990
שרת בחטיבת הצנחנים
יחידה: פלחה"ן
נפל בפעילות מבצעית
בכ"ו בשבט תשנ"ד, 7/2/1994
מקום נפילה: סוג'וד
באזור לבנון
מקום קבורה: אלקנה
הותיר: הורים ושלושה אחים - אמנון, תמר וצפריר

קורות חיים

יואב, בן נורית ושילה, נולד ביום י"ג באלול תשל"ב (23.8.1972) בפתח-תקווה למשפחה דתית-לאומית בה שולבו הספרא והסיפא, אידאולוגיה, ערכים והגשמה.

בשנת 1977 עבר יואב עם כל משפחתו לאלקנה, והיתה בין ארבעים המשפחות הראשונות במקום. האוירה החברתית - קהילתית והחינוך בישוב שולבו באורחות הבית וברקע ההורים, והם אשר השפיעו והחדירו ביואב מערכת ערכים חברתיים ולאומיים שהיו נר לרגליו כל ימי חייו. החיים מול מרחבי-ארץ פתוחים הטביעו בו את אהבתו הרבה לטבע, לבעלי חיים, לצומח ולדומם, לנופי ארץ ישראל ומשעוליה, ומעל לכול - לאדם באשר הוא אדם.

יואב החל את לימודיו בבית הספר היסודי באלקנה וסיים בו את כתה ו'. כבר אז בלטו אישיותו המיוחדת וכושר המנהיגות בו ניחן. בתחומים אשר עניינו אותו העמיק וגילה ידע רב והשקיע בהם את כל מרצו. עבודותיו זכו לתשבחות ועוררו התפעלות.

דמויות משמעותיות בעיצוב דמותו של יואב היו סבו, הלשונאי ומחבר התשבצים הנודע הלל הרשושנים, וסבתו שרה מן. כילד העריץ את דמותו של נפוליאון ולא החמיץ שום הזדמנות לקרוא וללמוד עליו. הוא אימץ את סיסמתו: "תבקש ממני הכל, רק לא זמן". דמות נוספת, מההיבט הרוחני, שהשפיעה עליו היא של הרב קוק זצ"ל שממנו אימץ את האמירה: "הרצון הוא הכוח האלוקי הממציא את הכול, והמניע את הכול".

יואב גילה עצמאות רבה ואת שנות חטיבת הביניים בחר ללמוד ב"קרית נוער" בירושלים, מוסד שהשפיע עליו רבות, שם גם אימץ תלמיד-חבר, ליאור, אשר עלה מאתיופיה ב"מבצע משה" והפכו לבן משפחה. תוך כדי לימודיו החליט ללמוד ב"פנימיה הצבאית" ליד ישיבת "אור עציון" במרכז שפירא, אליה עבר לאחר שנת לימודים בבית הספר הטכנולוגי "אמי"ת" שליד אוניברסיטת בר-אילן. כך הגשים את רצונו בהצלחה רבה. השילוב של ישיבה וחיי צבא התאים לאופיו ולרוחו, ופתחה בפניו עולם חדש ורחב בו הביא לידי ביטוי את כל תכונות אישיותו. חיוך נצחי היה נסוך על פניו ולא הוסר ממנו אף ברגעים קשים. הוא בגר והיה לעלם גבוה ויפה, בעל נוכחות מרשימה, עם חוש הומור מפותח, אך רציני ביותר בעבודתו.

יואב האמין שיש לתת הכול לעם ישראל ולמדינה, והשתלב היטב במסגרת בה בחר. תכונות של מנהיג ואיש צבא, חייל בכל רמ"ח אבריו, צצו ועלו אצלו. יחד עם זאת היה אדם חם ואוהב המסייע לאחרים ומושיט יד לכל, דורש, שאפתן ועניו גם יחד. היכולת הגופנית וההתבגרות הנפשית הרחיבו את תחומי עיסוקיו והתעניינותו. הוא הסתער על הטבע בכל דרך אפשרית: שחייה, צלילה, צניחה וסנפלינג, הרבה בטיולים, בניווטים, בהליכה ובריצה למרחקים ארוכים ומרתון.

למרות שלא למד אמנות וציור מימיו, החל לצייר בכשרון רב ובשמחת החיים הטבועה בו החל לפרוט על גיטרה ולנגן במפוחית-פה, גם אם לעיתים זייף.

יואב היה איש של ארץ-ישראל השלמה, אך האמין בשלום וקיווה לבואו. היה פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא", דובר אמת וירא שמיים ובעל אישיות מיוחדת, כדברי ראש הישיבה בה למד, הרב חיים דרוקמן. כחניך וכחייל אשר הוסמך כמגיש עזרה ראשונה וכחובש קרבי היה נוסע תמיד עם ערכת חובש מתוגברת, ולא אחת הציל חיי אדם בדרכים, הוא החליט על רצונו לפתח קריירה צבאית והתחייב במסגרת לימודיו בפנימייה הצבאית לשלוש שנות קבע.

הוא התגייס באוקטובר 1990 לפלחה"ן של חטיבת הצנחנים, לאחר שוויתר על הצטרפות לקורס טייס אליו התקבל. לאחר סיום מסלול האימון הארוך ביחידה, הוא יצא לקורס קציני חי"ר, ובסיומו שובץ בבית הספר לחי"ר, בהדרכה, בהקמת מסגרת חדשה לשילוב טרקטורונים ביחידות הצבא ובתפקידים אחרים. לאחר מאבק ארוך הוא חזר ליחידה, לפלחה"ן, בתפקיד מפקד צוות, חדור מוטיבציה ותודעת שליחות. בנובמבר 1993 הוא קיבל את דרגן הסגן.

בינואר 1994 הוא סיים את תפקידו כמפקד צוות ואמור היה לצאת בשלב מאוחר יותר לקורס מ"פים. הוא חזר מלבנון לאחר שרות ארוך ועם היחידה. בהיותו בחופשה רגילה, הוא החליט לחזור ולהיפרד מחייליו במוצב ריחן והגיע לשם ביום ראשון אחר הצהריים. למחרת נלחם על זכותו להתנדב ולצאת למשימה במקום קצין-חבר שחש ברע תוך גילוי דוגמה אישית, דבקות במשימה ונכונות להקרבה. על אף שלא נדרש לכך הוא יצא למשימה ממנה לא שב חי.

ביום כ"ו בשבט תשנ"ד (7.2.1994) נפל יואב בקרב בלבנון, בעת שפיקד על כוח סיור שעסק בפתיחת ציר בין המוצבים ריחן וסוג'וד, בגזרה המזרחית של איזור הבטחון בדרום לבנון. חיילי הכוח שהסתערו לעבר האויב, שמנה עשרות מחבלים מארגון החיזבאללה, הותקפו על ידם בטילי סאגר, בפצצות מרגמה, באש מקלעים ונק"ל. יואב השיב באש לעבר המחבלים, הינחה את חייליו לסייע לנפגעים, אירגן את הכוח והחל לדלג לכיוון האויב עד שנפגע ונהרג מכדורו של צלף.

יחד עמו נהרגו עוד שלושה לוחמים: סמ"ר גל לוינסון, סמ"ר ניר עברון וסמל טל כהן. עוד חמישה חיילים נפצעו.

במכתבו כתב מפקד היחידה: "יואב נהרג בצורה שאפיינה אותו יותר מכול - מסתער קדימה בראש חייליו, בנחישות וללא חת, אל מול פני אויב אכזר תחת אש צולבת עד שכדור אויב קיפד את פתיל חייו גם בקרב האחרון שלו דאג יואב לחייליו: תוך הקרב עצמית תחת אש, ניסה לטפל בחייליו הפצועים ובמקביל להילחם באויב".

יואב נטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין באלקנה והוא בן עשרים ואחת...

בניית אתרים: