תפריט נגישות

סא"ל אמיר מי-טל ז"ל

דברים לזכרו של אמיר

הספד של דוד מיטל לבנו אמיר ז"ל

אלבום תמונות

מצפון לגדר על יד "זרעית". אבא אמר אז יואב, הם נהרגו ממש צעירים, והוא התכוון למחבלים. שוב לא יזנק יואב עם אמיר מי-טל וקומץ לוחמים מהסיירת לסייע לכוח צנחנים שנתקל והסתבך בציר החוף מצפון ל"נקורה" ושניים מלוחמיו, גיא בן-דוב והגשש הרוגים.
עמנואל! אני יודע שאתה כאן עם עדנה ושומע אותי. רצית להאמין כמוני שהכל יהיה אחרת לפני ארבעה חודשים, אבל דברים אינם משתנים ואפילו מתקשחים, אין לנו מנהיגים, ילדים, אימהות וחיילים נהרגים ואין לנו מכשול. כך נגזר גורלנו וזאת צורת חיינו, ואם כל זאת חונכנו וחינכנו כי אין לנו ארץ אחרת.
לפני שתים עשרה שנה בדיוק הסברת לי, איך מרגישים אבות שאינם בוכים וערים בלילות חשוכים, ומאז אני שואל את אמיריק שלי לילה, לילה, ומבקש להבין למה ומדוע נענשתי. חיפש ושחזרתי מערכת חיים ארוכה מאז נולדתי, ניסיתי להיזכר ולו רק בסיבה אחת שתצדיק פגיעה קשה כל כך.
השאלה מטרידה את נפשי בעיקר בלילות, ואני מתעורר יוצא מהמיטה ויושב שעות, חושב ושואל ונפשי כמהה וצמאה לתשובה, האם יש אלוהים בשמים, ואיני יודע להתפלל.
הדבר היחיד שלמדתי ועשיתי במשך כל השנים שחלפו, הוא לבוא לבקר אותך אמיריק בשעות ערביים כשהשמש שוקעת, לפנות למצבה הפשוטה הצבאית הזאת, לדמיין תנוחתך בארון הסגור שבתוכו אתה שוכב, ולשאול אותך כל פעם מחדש אם נוח לך, ואם המפקד החדש שלך האלוהים שומע אותי, ואם אפשר לקרוא לו ריבונו של עולם, ולשאול אותו, "האם לקחת בחשבון שגם מעשים טובים עשיתי", ואני זוכר כל כך הרבה דברים, מדוע לא זקפת אותם לזכותי. נכון שלפעמים חטאתי ומעשי קונדס ילדותיים עשיתי, ועל כך אני מצטער ומכה על חטא, אבל מדוע מגיע לנו עונש כבד מנשוא כזה. הרי כלבים פצועים ומוכים ברחובות אספתי וטיפלתי ורוח חיים השבתי לאפס. כמה אנשים רעבים האכלתי בפתחי, ובהדרת מלכים כיבדתי לבושי סחבות.
הימים חולפים והשנים שנותרו לנו תסתיימנה, ואז אבוא אליך אמיריק, ואתה מבוגר שם למעלה כמעט כמוני, ותיק בשמי האל, יושב במעגל הלוחמים.

בניית אתרים: